"עת לחשות ועת לדבר" – דף מודפס, מכתב רבני ירושלים רבי מאיר אויערבאך ורבי שמואל סלאנט, נגד עתון "החבצלת". [ירושלים, דפוס יואל משה סולומון?, תרל"ה, 1875].
במכתבם כותבים הרבנים נגד ישראל דוב פרומקין עורך "החבצלת" ("...עלה נבל החבצלת, אשר העלה בעלהו מכל הבא בידו..."), אשר סירב לקבל מרותם של רבני ירושלים, הספרדים והאשכנזים "והעיז פניו אשר לא ישמע... ויעשה מה שלבו חפץ וידפיס כרצונו כי איננו מקבל צענזורא רק מהממשלה לא מרבני היהודים, ומאז והלאה הוסיף חטא... והחל לבזות גדולי ישראל מכוללות אשכנזים ושפך בוז על אנשים נקיים ותמימים בדברי שקר וכזב אשר לא היו ולא נבראו...".
בהמשך כותבים הרבנים: "...ועד כה אמרנו עת לחשות וקיימנו אל תען, ואמרנו אם נשיב על חלומותיו ועל שקריו יחשב לו לכבוד... עתה שכבר נתגלה קלונו פה לעין כל ומרבה להעוות ולדבר תועה על ירושלם... אמרנו עת לדבר ולהודיע כל זאת בשער בת רבים... כי כל מי אשר יראת ה' נגע בלבבו, ירחיק את העלה נבל עלה נידף החבצלת מביתו, אשר ברוב עליו הוא מפיח שקרים וכזבים ומינות, ואין בו שום תועלת, ולא יהיו מבזים התורה ולומדיה ותפארת עיר קדשנו בשקר כזב ומרמה... כה דבר החותמים לכבוד התורה ולומדיה וכבוד ירושלם".
עם חתימות (בדפוס) של 11 "חו"ר וד"צ בק"ק אשכנזים יצ"ו [חכמי ורבני ודייני צדק בקהילות אשכנזים]: רבי "מאיר... אוירבאך" (אב"ד קאליש וירושלים, בעל ה"אמרי בינה"), רבי "שמואל סאלאנט", רבי "בנימין ב"ר שמואל ד"ץ דפה", רבי "יצחק בהרה"ג מו"ה חיים ז"ל", רבי אברהם אייזינשטיין", רבי "נפתלי הערץ הוטנער", רבי "יעקב מקראז", רבי "משה נחמיה כהנא" (כהנוב, אב"ד חסלביץ וראש ישיבת "עץ חיים"), רבי "יעקב יהודה לעווי ד"ץ", רבי "יעקב במה"ו משה זלה"ה, ורבי "ישראל צבי הירש כהן".
כרוז זה פורסם על רקע המחלוקת הגדולה בשנות התר"ל, של ישראל דוב פרומקין עורך "החבצלת", עם רבני ירושלים ה"פרושים". פרומקין שנמנה על העדה החסידית בירושלים, השתייך לאופוזיציה לכולל הפרושים "כנסת ישראל", שהקימה אגודה נפרדת בשם "תפארת ירושלים". אל החסידים הצטרף הרב מרדישקוביץ, שהיה לשעבר מגבאי כולל הפרושים (ופרש מהם בעקבות הסכסוך על "החצר" של בית הכנסת "החורבה" וישיבת "עץ חיים").
שיתוף הפעולה ביניהם הוליד הקמת חברה מתחרה ל"כנסת ישראל" בשם "עזרת ישראל", וכן הקמת בית דין אלטרנטיבי לבית הדין של ה"פרושים", בראשו עמד רבי יהודה ליבוש ארנשטיין כראב"ד והרב מרדישקוביץ שימש בו כדיין. על רקע זה התנהלה גם מלחמתו של פרומקין נגד רבני ירושלים ה"פרושים", בכתבי פלסתר שונים ובמאמרים שפירסם בעתון "החבצלת", עם טענות והאשמות על סדרי "החלוקה" וניהול הקהילה, עד שרבני ירושלים נאלצו אז לצאת נגדו ואף להחרים את עתונו – ראו פריטים 167 ו-168.
.[1] דף. 34 ס"מ. מצב בינוני-טוב. בלאי וסימני קיפול. קרעים חסרים (ללא פגיעה בטקסט). רישומים שונים.
לשעבר מאוסף ד"ר ישראל מהלמן ("גנזי ישראל"), עם רישומים מעבר לדף בכתב-ידו, בהם גם נרשם: "יקר מציאות".
נדיר. לא נרשם בספרה של ש' הלוי, אולם מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.
בשולי הדף מוזכר התאריך "תרל"ח": "נעתק מהלבנון מכתב עיתי בשפת עבר מאת מאיר ד"ר לעהמאנן ע"י יחיאל בריל אשר נדפס במאינץ ב' ניסן התרל"ח בסוף דף 270 ודף 271, נומער ל"ד", אולם זו טעות דפוס, שכן מכתב רבני ירושלים נדפס ב"הלבנון", שנה י"א, גליון ל"ד, ב' ניסן תרל"ה 7 באפריל 1875, עמ' 270-271 (ראה חומר מצורף).
