ספר זבחי כהן, קיצור דיני שחיטה, בדיקת הריאה וניקור, מאת רבי יצחק כהן (שוחט דק"ק ליוורנו). ליוורנו, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, [תקצ"ב, 1832]. מהדורה יחידה. עברית ואיטלקית.

עם שמונה לוחות מתקפלים ובהם איורים אנטומיים של איברי הבהמה, סימני כשרות בעופות, ועוד. שני הלוחות הראשונים צבועים ביד.

50, 55-64 עמ'. חסרים 2 דף (עמ' 51-54; הושלמו בצילום). 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים וכתם גדול כהה באחד מהדפים. בלאי קל. קרעים בחלק מדפי הלוחות, עם פגיעות באיורים, משוקמים בהדבקה. כריכה חדשה.

עותק הכולל [8] דפי איורים (ברוב העותקים מופיעים שבעה דפים בלבד), כפי שנרשם במפעל הביבליוגרפיה.

סדר תקון ליל שבועות והושענא רבא, "על פי הסדר מספר שני לוחות הברית, וכוונת השמות מהאר"י". סלאוויטא, דפוס רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא, תקפ"ז [1827].

חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה.

חותמות דהויות מעבר לשער: "נתן שרגא בר' שמשון זעליג קיס[ס?] – ז[ו]גתו פעסע רחל בת משה אהרן הקדוש".

[2], קסה דף. 20 ס"מ. נייר כחלחל בחלקו. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני, דפים ראשונים במצב בינוני. כתמים. בלאי וסימני שימוש בדפים הראשונים. סימני עש במספר דפים, עם פגיעות בטקסט. קרעים. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט בדף השער ובדפים נוספים. הדבקת נייר בשוליים הפנימיים של דף השער, על חלקים מהטקסט. אחד מהדפים מנותק ברובו. כריכה ישנה ובלויה, עם שדרה משוקמת בהדבקה.

באותה השנה נדפסה אצל אותו המדפיס מהדורה אחרת, ובה [2], קלה דפים. במהדורה שלפנינו ידועים שינויים קלים בין העותקים בפרטי שם הצנזור והבדלים טיפוגרפיים מעטים (ראו רשומה 000303939 במפעל הביבליוגרפיה).

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות.

חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'... לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.

מחזור, חלק ראשון – לראש השנה ויום הכפורים, "כמנהג רייסין וליטא, פולין, פיהם ומעהרין" (נוסח אשכנז), עם תרגום ליידיש. זיטומיר, דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא נכדי הרב מסלאוויטא, תרכ"ג, 1863.

חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה.

חותמות בדף השער, של רבי משה גלרנטר אב"ד קלוצ'ק ודְזֶ'רְז'וֹנְיוּב: "מ. געלערנטער רב לעדת ישרון בדזוערזיאנוב, Rabin M. Gelerenter, Dzierzoniow"; "משה געלערנטער אבד"ק קלאדזק".

רבי משה גלרנטר (תרמ"ז-תשכ"ה), מרבני פולין ומחסידי האדמו"ר מהרי"ד מבעלז. לאחר השואה עלה לארץ ישראל והיה מרבני רמת גן. מחבר הספרים: "דת משה וישראל" ו"אוריאן תליתאי".

י, ט-קסד דף. 27 ס"מ. מצב כללי בינוני, חלק מהדפים במצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. קרעים וקרעים חסרים, בהם קרעים גדולים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר רבות (בחלקן על הטקסט). סימני עש. כריכה חדשה.

מצורף: דף מודפס, עם "זמני תפלות ר"ה וי"כ שנת תרכ"ט לפ"ק, וגם הסליחות' שיאמרו פה ק"ק פראג". פראג, הוצאת Baruch Bunzel (דפוס S. Freund's Witwe), 1868.

ספר אבן פינה, שולחן ערוך אבן העזר, עם פירוש דרישת ארי, מאת הרה"ק רבי אברהם אריה ליב הלוי אב"ד סטריזוב (רבו של בעל ה"ישמח משה"). לבוב (למברג), דפוס רבי שלמה יאריש רפפורט, [תקס"ד, 1804]. מהדורה ראשונה.

בראש הספר הסכמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ולצדה הסכמת תלמיד המחבר רבי משה טייטלבוים אב"ד שיניווא [בעל ה"ישמח משה"], הכותב על רבו: "...כד הווינא טליא יצקתי מים על ידו ושימשתי אותו בישיבה... מורי ורבי וש"ב ב"ד הרב הגאון האמיתי...". לאחר הקדמת המחבר, נדפס שיר נאה מאת ה"ישמח משה", בשבח רבו המחבר, וספרו.

מחבר הספר,
המקובל הקדוש רבי (אברהם) אריה ליב הלוי (תצ"ו-תקס"ג, אנצ' לחסידות, א', עמ' נח), מגדולי החסידות, אב"ד סטריזוב וקהילות נוספות. המגיד מקוז'ניץ כותב עליו בהסכמה לספרו "אותות השמים": "...מכירו הייתי לשעבר בהיות פ"ק וראיתי שהיה רב גדול בישראל...". רבי אריה ליב היה רבו המובהק של בן-דודו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה", הכותב עליו בהסכמתו לספר "אותות השמים": "האדם הגדול בענקים... מורי ורבי וש"ב ב"ד הרב הגאון האמיתי החסיד". רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב עליו בהסכמה לספר שלפנינו: "מנעוריו לא מש מתוך אהל של תורה... העמיד תלמידים הרבה... וכל דבריו כגחלי אש ולפידים...". בהסכמה לספר אותות השמים כותב עליו רבי לוי יצחק: "...ולמד תורת ה' לשמה, וצלל במים אדירים בים התלמוד והפוסקים לאסוקי לשמעתתא אליבא דהלכתא...".

הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", כותב בהסכמתו לשו"ת "השיב משה" לבעל ה"ישמח משה": "הוא [ה"ישמח משה"] היה תלמיד הגאון הקדוש בעל המחבר ספר דרישת ארי על אבן העזר, וכפי הראות, ממנו למד נגלה ונסתר, כי הגאון בעל דרישת ארי ז"ל ידיו רב לו עשר ידות בתורה ובחסידות, והגאון הנ"ל כל רז לא אניס ליה, ומשה [ה"ישמח משה"] קיבל תורה וקבלה מעשית מהגאון הצדיק הלז".

העותק של הגאון רבי מאיר כהנא אב"ד טשעטשאוויטץ. בדף המגן הקדמי ובדף המגן האחורי, רישומי בעלות רבים שלו, בהם: "הספר הלז שייך לכבוד אדמ"ו הרב הגאון מעוז ומגדל חריף ובקי שכלו קב ונקי, קולע אל השערה כחד מחריפא דפומבדיתא כש"ת מהור"ר ר' מאיר כהנא אב"ד דק"ק טעטשעוויטץ"; ועוד.

חתימה נוספת בדף השער: "אלחנן צבי גלאטאיצר[?]".

הגאון רבי מאיר כהנא אב"ד טשעטשוביץ (תק"נ-תרט"ז), מגדולי גאוני הונגריה. נולד בגליציה למשפחת רבנים נודעת מצאצאי בעל ה"סמיכת חכמים". אביו רבי לוי הכהן כיהן כאב"ד קאזין וראב"ד ברודי. סבו רבי דוד הכהן בעל "נפש דוד" כיהן כמו"צ בברודי. בשנות התק"ע הגיע להונגריה, וכיהן כרבה הראשון של טשעטשוביץ (סצ'ובצה Sečovce, סלובקיה) במשך כארבעים שנה. אחריו כיהנו ברבנות העיר רבי יוסף גרינוואלד (נפטר תר"ל; סבם של בעל "ערוגת הבשם" וה"קרן לדוד"), ורבי יהושע ברוך רייניץ. רבי מאיר נודע כאחד מגאוני דורו בהונגריה ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים, בהם ידידו הגדול רבי בנימין וואלף לעוו בעל ה"שערי תורה". מצאצאיו: נכדו רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר.

ספר חסד לאברהם, מאמרים עמוקים בקבלה וחסידות, על פרשיות התורה ועניינים שונים, מאת רבי אברהם המלאך (בנו יחידו של המגיד ממזריטש), עם ליקוטים נוספים מאת רבי אברהם מקאליסק וכמה מגדולי החסידות. טשרנוביץ, דפוס משלם הילער, תרי"א [1851]. מהדורה ראשונה. עם הסכמות נכדו האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין ובניו האדמו"רים.

שם הספר "חסד לאברהם" ניתן על ידי רבי ישראל מרוז'ין, נכדו של המחבר הרה"ק רבי אברהם המלאך. בהסכמתו הנדירה, שנכתבה פחות מחודש לפני פטירתו, מספר רבי ישראל מרוז'ין כי בידיו היו "כתבי קודש" על התורה מזקנו רבי אברהם המלאך, אך בתקופת מאסרו (בשנים תקצ"ח-ת"ר) אבדו כתבים אלה. לאחר שכמעט התייאש מלמצוא אותם הצליח רבי חיים הלוי מברדיטשוב, מו"ל הספר, להשיג את הכתבים: "...אחרי אשר נואשתי מהם כי נכחדו מני בעת משפחות גוים קראו עלי שטנה, בקשתים ולא מצאתים, עד שקם איש שלומי... מו"ה חיים הלוי מבארדטישוב ואזר כגבר חלציו לחפש אבני נזר אלה וימצאם אף הביאם לידי...". בקולופון בדף כב/1 מופיעים פרטים נוספים. שם כותב המו"ל כי הכתבים המקוריים אותם ירש רבי ישראל מרוז'ין מזקנו "נגנבו מאתו בעת המבוכה הארורה", אך הוא יגע ומצא "בצלמם כדמותם אצל הרב הקדוש איש אלהים מוהר"ר אהרן מטשארנאביל, מועתקים אות באות מכתבי קודש הרב המנוח... מוהר"ר אברהם המלאך...".

לאחר פטירתו של רבי ישראל מרוז'ין חשש המו"ל כי לא יאמינו לו שקיבל הסכמה מרבי ישראל מרוז'ין ועל כן ביקש הסכמה נוספת מבניו האדמו"רים, רבי שלום יוסף ורבי אברהם יעקב מסדיגורה. בהסכמתם הם כותבים: "...לאשר עברו איזה שבועות אחדים מנתינת ההסכמה עד התחלת ההדפסה וביני ביני נלקח ממנו מחמד עינינו, אבינו אור עולם... וירפו ידי הרבני... מה"ו חיים הלוי המביא לבית הדפוס כי אמר הן לא יאמינו לי, כי יאמרו לא נראה אליך הקדוש בהסכמתו, לזאת לאחזוקי גברא קאתינן ולאסהודי עליה כי הסכמתו אמת...".

בספר שלפנינו נדפסו לראשונה מאמרים של כמה מגדולי החסידות: רבי אברהם מקאליסק; רבי מרדכי מטשרנוביל; רבי דוד ממיקולייב; רבי שלום שכנא מפהרוביטש (בנו של רבי אברהם המלאך ואביו של רבי ישראל מרוז'ין); רבי שמואל מקאמינקא; רבי ברוך ממז'יבוז'; ו"מכתב קודש" מאת רבי פנחס מקוריץ.

בסוף הספר נדפס: "ביאור עשר ספירות על דרך העבודה, מצדיק אחד תלמיד הצדיק הקדוש הגאון אב"ד דק"ק בארדיטשוב". לאמיתו של דבר, מדובר במאמר של האדמו"ר הזקן מלאדי שנדפס בספר התניא, בחלק "אגרת הקודש" בסימן טו (נדפס לראשונה בתניא מהדורת שקלוב תקע"ד), ובטעות נדפס לפנינו על שם אחר (ראו: חיים ליברמן, אהל רח"ל, ג, עמ' 467-476).

חתימה בדף השער: "משה אליאש, גערלא" – כנראה בנו של רבי יעקב שמואל אליאש אב"ד גערלא (תר"ס-תש"ה).

חותמות בעלות של רבי יעקב לנדא,
אב"ד בני ברק – הגאון רבי יעקב לנדא (תרנ"ג-תשמ"ו), מגדולי הרבנים בדור האחרון. בנו ומממלא מקומו של הגאון החב"די רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ (תרי"ג-תרע"ג). בשלהי מלחמת העולם הראשונה התגורר בעיר רוסטוב במחיצתו של אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, והיה איש סודו בענייני הלכה ובענייני הכלל. לאחר נישואיו לרבנית מינה (ממשפחת רבינוביץ מהעיר טלז, נכדת רבי זלמן שמחה טרויב אב"ד קידאן) כיהן ברבנות בעיר ליבוי (לטביה). בשנות התר"צ עלה לארץ ישראל, ובשנת תרצ"ו התקבל לרבנות המושבה בני ברק, בגיבויו של בעל ה"חזון איש". ברבנות העיר בני ברק כיהן כחמישים שנה והעמיד בעוז את ענייני ההלכה, הכשרות וההנהגה החרדית בעיר.

ישנם טפסים מהם נשמט מדף השער מקום הדפוס, כפי הנראה כדי להקל על הפצת הספר ברוסיה.

מקור: אוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק.